עקיצות פרעושים – למה זה מגרד, ולמה זה לפעמים גורם לאלרגיה?

מבוא:

פרעושים הם אחד הטפילים הנפוצים ביותר בכלבים ובחתולים, וגם בין הגורמים העיקריים לגירוד ואי־נוחות אצל חיות המחמד שלנו. אף שמדובר בטפיל קטן מאוד – אורכו כ־2–4 מ״מ בלבד – ההשפעה שלו על בריאות החיה ועל איכות חייה יכולה להיות משמעותית. במאמר זה נבין מה גורם לגירוד, למה אצל חלק מהחיות מתפתחת אלרגיה, ואיך ניתן למנוע את הבעיה.

מה קורה בזמן עקיצת פרעוש?

כאשר פרעוש נושך את העור, הוא חודר את שכבת האפידרמיס ומשתמש במנגנון מציצה מיוחד כדי להגיע אל כלי הדם. במהלך פעולת המציצה הוא מפריש רוק המכיל חומרים שונים – בהם אנזימים, חומרים נוגדי קרישה וחלבונים ייחודיים – המאפשרים לו לשאוב את הדם בקלות.
החומרים הללו אינם ניטרליים עבור הגוף – הם מזוהים כגורם זר, ולכן מערכת החיסון של החיה מגיבה מיידית בניסיון "להתמודד" איתם.

למה זה מגרד?

הגירוד נובע משחרור של היסטמין וחומרים דלקתיים נוספים באזור העקיצה. ההיסטמין מרחיב את כלי הדם וגורם לחדירות מוגברת שלהם, מה שמוביל לנפיחות, אדמומיות והפעלת קצות העצבים בעור. אותות אלו מועברים למוח כתחושת גירוד.
אצל רוב החיות הגירוד יהיה מקומי וחולף, אך אצל חיות רגישות – אפילו עקיצה אחת בודדת עלולה לגרום לתגובה חריפה ומפושטת.

מהי אלרגיה לעקיצות פרעושים (FAD)?

אלרגיה לעקיצת פרעוש (Flea Allergy Dermatitis – FAD) היא מצב בו מערכת החיסון של החיה מגיבה באופן מוגזם לרכיבים ברוק הפרעוש.
במצב זה, אפילו עקיצה אחת בודדת עלולה להוביל לגירוד עז, נשירת שיער, פצעים פתוחים וזיהומים משניים בעור.
התסמינים האופייניים כוללים:

• גירוד אינטנסיבי, לעיתים עד כדי פציעה עצמית
• נשירת שיער במיוחד באזור הגב, הזנב והירכיים האחוריות
• גלדים, פצעים וקשקשת
• לעיתים גם דלקת עור מפושטת
  

  למה דווקא חלק מהחיות מפתחות אלרגיה?

  הנטייה לאלרגיה היא שילוב של גורמים:

  1. גנטיקה – יש חיות שמערכת החיסון שלהן נוטה להגיב יתר על המידה לגירוי חיצוני.
  2. חשיפה קודמת – חשיפה חוזרת ונשנית לעקיצות עלולה "ללמד" את מערכת החיסון לזהות את חלבוני הרוק כגורם מסוכן.
  3. מצב בריאותי כללי – חיות עם רגישויות עוריות אחרות, או עם מערכת חיסון לא מאוזנת, עלולות להיות חשופות יותר לפיתוח אלרגיה.

סיבוכים אפשריים:

מעבר לאי־הנוחות, ישנם סיבוכים אפשריים:

• זיהומים חיידקיים משניים עקב פציעה עצמית
• אובדן משקל וחולשה בחיות עם נגיעות מסיבית בפרעושים
• הדבקה בטפילים נוספים – פרעושים יכולים לשאת איתם ביצי תולעת סרט (Dipylidium caninum)
• אצל גורים או חיות קטנות במיוחד – אנמיה כתוצאה מאובדן דם כרוני

טיפול ומניעה:

הטיפול האפקטיבי ביותר הוא מניעה רציפה לאורך כל השנה:

• שימוש בתכשירים נגד פרעושים בהתאם להמלצת וטרינר
• טיפול בכל החיות בבית, גם אם לא מראות סימני גירוד
• ניקוי יסודי של סביבת המחיה – שאיבה תכופה, כביסת מצעים, ולעיתים טיפול כימי בבית
• במקרים של אלרגיה – טיפול תרופתי מקומי או סיסטמי להקלה על הגירוד והדלקת, לצד טיפול מונע רציף נגד פרעושים

מיתוס נפוץ: "אם אין פרעושים – אין בעיה"

גם אם לא רואים פרעושים בעין, זה לא אומר שהחיה נקייה מהם. חלק גדול ממחזור החיים של הפרעוש מתרחש מחוץ לחיה – בביצים, זחלים וגולם – ולעיתים תיתכן אלרגיה גם בעקבות עקיצה בודדת מחוץ לבית. לכן, חשוב להמשיך טיפול מונע גם כאשר לא רואים נגיעות פעילה

סיכום:

עקיצות פרעושים הן הרבה יותר מעניין "קטן ומגרד". אצל חלק מהחיות הן עלולות לגרום לאלרגיה קשה ולפגיעה משמעותית באיכות החיים. שמירה על טיפול מונע רציף, יחד עם תשומת לב לשינויים בעור ובפרווה, תסייע לשמור על בריאות חיית המחמד – ולחסוך לה (ולכם) אי־נוחות רבה.