תולעים עגולות
התולעים הללו נראות ארוכות ולבנות ובמראן נראות כמו איטריות ספגטי. ביצי תולעים אלו עמידות במיוחד ושומרות על יכולת ההדבקה שלהן במשך חודשים ארוכים בתנאי שטח קשים. ההדבקה מתחילה עם הפרשת ביצי התולעים בצואת החיה המארחת (לרוב חתולים). הביצים נבלעות בשגגה על ידי חתולים נוספים מהן בוקעות תולעים חדשות ומעגל החיים של התולעת נסגר. התולעים מסוגלות להתפתח גם בגופם של מכרסמים שונים. במקרה זה המעגל נסגר כאשר המכרסם נופל טרף לאחד החתולים וביצי התולעים שהיו בגופו מגיעות למערכת העיכול של החתול.
מעגל חיים של תולעת עגולה -
רוב התולעים שאינן במערכת העיכול, מצויות בחתול ברקמות הריאה וגם מעט בכבד. במקרי נגיעות קשים, נודדות התולעים במעלה הקנה ובכך גורמות לחתול להשתעל ולפלוט התולעים לגרון משם נבלעות ומגיעות, שוב, למערכת העיכול לסגור מעגל נוסף. במידה והחתולה מניקה, תולעים עלולות לנדוד לרקמות העטין ומשם לחלב ובכך להדביק את הגורים.
חשוב לזכור שהטיפול כנגד תולעים פוגע בתולעים במערכת העיכול בלבד. כמעט בלתי אפשרי למנוע הדבקת גורים מחלב אימם.
בהגיען למערכת העיכול מתרבות התולעים הבוגרות, מטילות ביצים הנפלטות בצואה וחוזר חלילה.
הנגיעות בתולעים עגולות גורמות לשלשולים והקאות. בנגיעות קשה נראים גורים עם בטן נפוחה עקב האכלוס הצפוף. בנוסף עלול להיווצר מצב של חוסר תזונה של בעל החיים עקב ניצול משאבי המזון של החיה על ידי התולעים. כמו כן, קיים סיכון לדלקת ריאות עקב פגיעה ברקמת הריאה.
איך יודעים כי יש לבעל החיים תולעים?
לפעמים בעל החיים יקיא תולעים חיות (ספגטי זוכרים?). בנוסף, הוטרינר מסוגל לאבחן את ביצי התולעים בצואה בדרכים מיוחדות (בדיקת הצפת צואה) ואילו בגורים בשל רגישותן אנו מניחים כי תמיד קיימת נגועים בתולעים.
מה עושים?
טיפול כנגד תולעים (תילוע) על בסיס קבוע בחומרים המקובלים הניתנים בכדורים או בזריקה.
תולעי סרט
נמצאות ומעוגנות למעי הדק של חתולים וכלבים בעזרתו של איבר הנקרא רוסטלום הנראה כמו כובע עם זיזים. התולעת בעודה עגונה לדופן המעי, ניזונה מהמזון הנספג על ידי בעל החיים. גוף התולעת בנוי מראש- לעיגון במעי, צואר אשר מאחוריו שרשרת ארוכה של חוליות, שכל יחידה (זהו למעשה כיס מלא ביצים חדשות) מסוגלת בסוף התפתחותה, לנטוש את גוף התולעת ולהפוך ליחידה מדביקה בזכות עצמה כאשר היא מופרשת בצואה. כאשר מופרשת בצואה, היחידה הנ"ל נראית כמו אורז או סומסום המסוגל לנוע באיטיתו ובחופשיות.
שקי הביצים החופשיים נאכלים על ידי זחלי של פרעושים ובעוד זחל הפרעוש גדל ומתפתח לפרעוש בוגר, מתפחת במקביל בגופו תולעת בוגרת. הפרעוש נבלע על ידי חיית המחמד בשגגה ובמערכת העיכול שלו הוא מתפרק, התולעת משתחררת מגוף הפרעוש ונעגנת במעי בעל החיים על מנת לסגור מעגל.
התולעת אינה גורמת נזק לבעל החיים.
איך יודעים כי יש לבעל החיים תולעים?
בעל החיים יפריש יחידות מדביקות בצואה. נגיעות בפרעושים משמעותה נגיעות בתולעים סרט.
מה עושים?
טיפול כנגד תולעים (תילוע) על בסיס קבוע בחומרים המקובלים הניתנים בכדורים או בזריקה.
תולעי שוט
מצויות בנקודת המפגש בין המעי הדק לגס במעי הכלבים. ראש תולעי השוט עגון בתוך רירית המעי ובכך מסוגלות לשתות מדם המארח כמזונם.
ביצים המוטלות במעי הגס מוצאות דרכן החוצה אל הקרקע עם הצואה ולאחר 2-4 שבועות מסוגלות להדביק בעלי חיים אחרים. כלומר, אין ביכולתה של צואה טרייה להדביק בעלי חיים חדשים בתולעי שוט. ביצים שנבלעו מוצאות עצמן במעי הדק ובוקעות שם, התולעים הצעירות נשארות ברירית המעי הדק עד הגיען למעי הגס שם הן מתרבות. נקבות תולעים אלו אינן מטילות ביצים באופן קבוע כשאר התולעים, אלא בתקופות קבועות. לפיכך, לא תמיד תתקבל תשובה חיובית בבדיקה למציאת ביצי תולעי שוט בצואה.
נגיעות קשה בתולעי שוט עלולה לגרור שלשול דמי ושלשולים מתמשכים (כרוניים). תולעת זו אינה מדבקת לבני אדם.
תולעי וו
ניזונה מדם המארח. אחוזים לרקמת המעי הדק של המארח בעזרת שש שיניים חדות.
את כל התפתחותה חווה התולעת (מהביצה עד התולעת הבוגרת) במעי הדק של המארח. ההדבקה מתבצעת דרך העור (רגליים או בטן) או הפה בבליעה. ישנן תולעים הנודדות מדופן המעי אל הריאות שם ממשיכות את התבגרותן. חזרתן למעי נעשית באותו אופן כשל התולעים העגולות (טיפוס לקנה, שיעול ומעבר חמערכת העיכול).
נגיעות קשה בגורים עלולה להסתיים במות הגור עקב דימום פעיל או ירידה חריפה בכמות הדם של הגור הפוגעת בהתפתחותו התקינה.
בנקבות בהריון עלולים תולעים למצוא את דרכם אל הגורים טרם ההמלטה דרך השילייה ולאחר הההמלטה דרך החלב. הנזק לגור- חמור ונדון קודם לכן.
תולעי הוו עלולות להדביק גם בני אדם ובעיקר תינוקות וילדים צעירים.
