מחלת הכלבת בחיות מחמד בישראל

מחלת הכלבת נגרמת על-ידי נגיף (וירוס) אשר תוקף את מערכת העצבים והמוח של כל בעלי חיים ממחלקת היונקים (כולל האדם). המחלה גורמת לסימנים עצביים קשים, שיתוקים ועד מוות.

לאחר הופעת הסימנים הקליניים המחלה הינה קטלנית, סופנית ואינה ניתנת לריפוי !

מחלת הכלבת מוכרת מאז שחר ההיסטוריה האנושית. דיווחים ראשונים למחלה נמצאו סביב 2300 לפנה"ס, אזכורים בתנ"ך ובכתבי הרמב"ם. מגיפות הכלבת הגדולות החלו באירופה במאה ה-13 בעיקר בכלבים וזאבים ועד המאה ה-18 התפשטה המחלה גם לאמריקה הצפונית והדרומית.

כל יונק עלול להיפגע ממחלת הכלבת. בארץ נפגעים מהמחלה 3 קבוצות בעלי חיים:

1: חיות בית: כלבים וחתולים.

2: בהמות: פרות, צאן וסוסים.

3: חיות בר: תנים, זאבים, שועלים, נמיות וגיריות.

בארץ השועלים מהווים מאגר לנגיף, לכן הם המפיצים העיקריים של המחלה בשנים האחרונות.

בעבר הייתה מחלת הכלבת נחלתם של אזורי הספר בצפון הארץ כגון הגולן והגליל, בעיקר כתוצאה מחדירת בעלי חיים חולים ממדינות שכנות בהן העירנות ורמת הטיפול נמוכים מאד. בעלי החיים להיפגע אז היו: חיות בר כגון שועלים, תנים וזאבים וכן ראשי בקר וצאן אשר באו עימם במגע.

בשנתיים האחרונות אנו עדים לעליה דרמטית בנגיעות במחלת הכלבת בישראל, אך הפעם בעיקר בחיות אשר הקשר אל האדם קרוב ביותר, היינו גם בחיות מחמד.

בשנת 2011 אובחנו בארץ 32 מקרי כלבת, רובם בצפון הארץ. מתוכם 10 כלבים, חתול, 9 ראשי בקר, 2 ראשי צאן, 2 סוסים, 5 תנים, 2 גיריות וזאב 1.

האירוע האחרון בכלב התרחש לפני כשבועיים, והפעם בשכונת עיר גנים, ירושלים. מדובר בכלב ביתי מסוג גולדן רטריבר כבן 3 שנים אשר מעולם לא חוסן נגד מחלת הכלבת, כקבוע בחוק, ולפני מספר חודשים שהה עם בעליו באזור הכנרת. בירושלים, שהה הכלב והסתובב חופשי בחצר הבית ומידי פעם אף יצא החוצה אל הסביבה החופשית.

לאחרונה החל הכלב להראות סימני מחלה וביניהם גם סימנים עצביים. הוא טופל במרפאה תחילה בגין החשד למחלה עצבית אחרת (כלבלבת) ומשהחמיר מצבו, הורדם ע"י הרופאה המטפלת. גופתו נשלחה לבדיקה במעבדת הכלבת שבמכון הווטרינרי, בה גם אושר סופית החשד לקיום מחלת הכלבת.

מתחקיר האירוע עולה החשד כי הכלב נחשף למחלה בצפון הארץ, שם שהה עם הבעלים לפני כחודשיים.

אם כן, נכון להיום קיימת במדינת ישראל גם כלבת עירונית (אורבנית), היינו בעלי חיים החיים בסביבה עירונית בחפיפה צמודה עם עוד בעלי חיים אחרים ובעיקר עם אנשים רבים בחשיפה יום יומית .

כלבת מהווה סכנה לבריאות הציבור בכל רחבי הארץ בשל הקרבה הטבעית בין כלבים לבני אדם.

אימוץ בעלי חיים שאינם מחוסנים מאזורים הידועים כנגועים או הבאת בעלי חיים שאינם מחוסנים לאזורי נגיעות הן שתי הסיבות העיקריות לעליה בנגיעות במחלת הכלבת בשנים האחרונות.

כלבת באדם בישראל

במהלך תשע שנותיה הראשונות של המדינה, בין השנים 1948 – 1957, מתו בישראל 23 בני אדם ממחלת הכלבת. מאז שהוחל בשנת 1958 בפעולות מניעה מיוחדות של השירותים הווטרינריים, אשר כללו שילוב של חיסון חובה בכלבים והדברת

בעלי-חיים משוטטים, אירעו 4 מקרי הינגעות נוספים, כולם לפני שנת 1971. כעבור 15 שנים ללא מקרי נגיעות של כלבת באדם, במשך שנה בין חודש דצמבר 1996 לחודש דצמבר 1997 נפטרו ממחלת הכלבת שלושה אנשים שלא קיבלו טיפול הולם

בזמן. בשנת 2003 נפטרה מכלבת אישה שננשכה על ידי חתול באזור ירוחם, אף במקרה זה לא ניתן טיפול מונע אחרי הנשיכה.

מהלך מחלת הכלבת

וירוס הכלבת מועבר באמצעות נשיכה (או מגע בין רוק נגוע לפצע פתוח) לשרירי הננשך ומשם נע דרך מערכת העצבים אל המוח. תקופה זו הינה תקופת הדגירה של המחלה, במהלכה לא נראים סימנים קליניים ובעל החיים מתנהג כרגיל. אורך תקופת הדגירה מתקצר ככל שמרחק הנשיכה מהראש קצר, היא יכולה לארוך בין שבועות לחודשים.

לאחר שהוירוס מגיע למוח הוא גורם לתהליך דלקתי. בשלב זה יתחיל בעל החיים להראות סימנים קליניים של מחלה. הסימנים הראשוניים כוללים שינויים התנהגותיים, בעל החיים יכול להפוך לפחדן או ידידותי במיוחד (למשל כלב ידידותי הפוך לתוקפני או להפך, חיות בר אשר בטבען נזהרות מאדם ניגשות אליו מיוזמתן).

עם התקדמות המחלה מתפשט הנגיף דרך עצבי הפנים ומגיע לבלוטות הרוק. משלב זה החולה מתחיל להיות מדבק באמצעות הרוק (לדוגמה, דרך נשיכה). כאשר יגיע הוירוס לשרירי הבליעה תהיה פגיעה ביכולת הבליעה וריור מוגבר. לאחר מכן מתחיל להתפתח שיתוק בכל הגוף, וכתוצאה ממנו- שיתוק שרירי הנשימה ומוות.

מרגע הופעת הסימנים הקליניים של המחלה אין אפשרות להציל את החולה והמוות הוא בלתי נמנע.

חיות מחמד ביניהן, כלבים וחתולים שננשכו מוכנסות להסגר למשך 10 ימים לתצפית, זאת כדי לאפשר לרופא לתצפת על הננשך ולהחליט על דרך הטיפול בו. חיות בר שננשכו מומתות ומועברות לבדיקה במעבדת הכלבת במכון הווטרינרי.

אין טיפול יעיל למחלה מרגע הופעת הסימנים הקליניים. אולם, את הכלבת ניתן לעצור אחרי ההדבקה, עוד לפני התפרצות הסימפטומים, זאת באמצעות חיסון פאסיבי (לאחר חשיפה) שמקורו בדמם של סוסים שנוגעו בכלבת. חיסון אקטיבי (לפני חשיפה), כגון זה שמקבלים וטרינרים או צוותים רפואיים שיש חשש שיבואו במגע עם הנגיף, מורכב בהנדסה גנטית מוירוס כלבת מומת. במרבית מדינות העולם מקובל לחסן בדרך כלל רק חיות מפני כלבת ולא לחסן בני אדם שלא קיים חשש סביר כי כבר נדבקו או ידבקו.

בשנים האחרונות ניסו השירותים הוטרינרים לחסן את חיות הבר במדינת ישראל בחיסון חדשני הניתן דרך הפה (בתוך פיתיונות מיוחדים). כרגע קשה לקבוע את יעילות משטר החיסון דרך הפה בעיקר, כאמור, עקב נדידת בעלי החיים בין המדינות השכנות לנו וחוסר שיתוף הפעולה מצידן במיגור וביעור מחלת הכלבת.

ידוע רק על שישה אנשים ששרדו את המחלה לאחר התפרצות הסימפטומים שלה. חמישה מהם קיבלו חיסון לפני התפרצות המחלה והסימפטומים הופיעו אצלם למרות החיסון. רק נערה אחת, גי'נה גיזה, שרדה את המחלה בלי לקבל חיסון כל שהוא. עד הצלתה, הטיפול היחיד שניתן לה היה טיפול תומך להקלת הסבל. ניסיונות מאוחרים ליישם את הטיפול שניתן לגיזה נכשלו .

בכל שנה מתים ברחבי העולם בין 40,000 ל-70,000 איש מכלבת. כ-6 מיליון איש ברחבי העולם מקבלים בכל שנה חיסון לאחר חשש להדבקה.

המלצתנו להמנעות מכלבת

1. יש להקפיד על חיסון כלבת שנתי לכל חיות המחמד (לכלבים החיסון חובה כקבוע בחוק הכלבת). את החיסון ניתן לעשות במרפאה בכל שעות קבלת המקרים ואין צורך בהכנות מוקדמות.

2. יש להקפיד על שיבוב (בשבב) כל הכלבים ותשלום האגרה לרשות המקומית. השיבוב ותשלום האגרה הינם ההוכחה כי הכלב מחוסן ומאושר על ידי הרשות.

3. יש להביא מידית לבדיקה רפואית כל חיית מחמד אשר ננשכה על ידי בעל חיים אחר (כלב, חתול, חיית בר וכו').

4. באם ננשכתם על ידי בעל חיים אחר, יש לגשת לרופא המשפחה או לחדר מיון על מנת לקבל טיפול רפואי או המלצות להמשך טיפול רפואי.

5. בכל שאלה או בעיה הנכם מוזמנים ליצור עמנו קשר טלפוני ואחד מרופאי המרכז ישמח לעמוד לשירותכם.