דלקת רחם הינה מצב חירומי קשה עד קטלני. זוהי "מחלה" הקשורה להורמון פרוגסטרון בכלבות ובחתולות. למחלה אחראים המערכת ההורמונלית, וחיידקים המתיישבים ברחם.
דלקת רחם הינה מצב חירומי ומסכן חיים, זוהי מחלה הנגרמת עקב תהליכים טבעיים או לא טבעיים ויש לזהותה בהקדם האפשרי. למרות שה"מחלה" יכולה להמצא בכל נקבה, התופעה נראית יותר בכלבות, עקב החשיפה הגדולה יותר להורמונים בזמן הייחום, ועקב השימוש בחומרים הורמונלים להפסקת ייחום. בחתולות ה"מחלה" נראית פחות, וגם כאן היא נראית לרוב בעקבות שימוש בחומרים הנ"ל.
הטיפול המקובל בדלקת רחם הוא הוצאת רחם בניתוח. טיפול רפואי ללא כריתת רחם אפשרי אך מסוכן ואינו מונע חזרת הדלקת לאחר הייחום הבא, ולפיכך אינו מומלץ.
הגורמים:
דלקת רחם "פיומטרה" נגרמת כתוצאה מרמות גבוהות של פרוגסטרון בדם : פרוגסטרון הינו ההורמון הנקבי האחראי לשמירת הריון, וכל נקבה חשופה אליו באחד משלבי הייחום. תחת השפעתו של הפרוגסטרון מתעבה דופן הרחם בשכבות של תאים המפרישים חומר צמיגי הממלא את חלל הרחם (לשם גידול העובר). בשלב זה של הייחום צוואר הרחם פתוח (הכנה לחדירת הפין הזכרי), תהליך הקורה באופן נורמאלי, או בעקבות חומרים המוזרקים (אסטרוגניים\פרוגסטרוניים) למניעת הריון. דרך צוואר הרחם הפתוח חודרות בקטריות הנמצאות על הבושת באופן נורמאלי המוצאות את הנוזל המופרש ככר גידול מצוין, וכך נוצר זיהום הרחם. כעת הגוף מייצר מוגלה (כדוריות לבנות המופרשות כנגד החיידקים בגוף הרחם). צוואר הרחם יכול להשאר פתוח (ואז נראית הפרשה קבועה מהבושת ) או נסגר. רעלים המצטברים בחלל הרחם משפיעים על שאר הגוף ובמיוחד על הכליות. מוות יכול להגרם באין טיפול, על ידי קרע ברחם המתנפח וזיהום חלל הבטן.
סימנים קליניים:
לרוב מופיעים הסימנים כשלושה שבועות לאחר תום הייחום או ההמלטה. דלקת רחם יכולה להופיע עם הפרשות וגינליות, ואז ניתן לזהותה בהקדם, או ללא הפרשות מהוגינה, ואז המצב מסוכן, ומסכן חיים, עקב זיהוי מאוחר, והופעת סימנים כלליים אחרים. ההפרשות מהוגינה יכולות להראות בכל צבע, אך לרוב הינן עכורות מוגלתיות במקצת. במצב בו הדלקת סגורה (לא נראות הפרשות), מוגלה מתאספת בתוך הרחם עד מצב של קריעתו בתוך הבטן, ומוות (בדומה לדלקת תוספתן (אפנדיציט) אצל אנשים).
סימנים נוספים:
הבושת יכולה להשאר גדולה ואדומה לאחר המחזור , כלבים נמשכים לכלבה גם לאחר תקופת הייחום הרגילה. בהמשך רואים אובדן תיאבון ומשקל ,עייפות, חום, השתנה ושתיה מרובה , ליקוקים של אזור הבושת, ובשלב מאוחר יותר הקאות, שלשולים ואובדן הכרה.
יש לזכור כי הסימנים אינם מופיעים בו זמנית, וחשוב יותר להבין כי לעיתים יכולים להראות סימנים חיצוניים קלים, אך המצב הינו מסכן חיים.
אבחנה :
בבדיקה פיזיקלית המבוצעת ע"י הוטרינר ניתן לרוב להרגיש רחם גדול מלא נוזלים, ושאר סימנים קליניים המפורטים לעיל בהתאם למצב ומשך הדלקת. בספירת דם, ופאנל ביוכימי (בדיקה לתפקוד מערכות) נראית לרוב עדות לדלקת חמורה, וניתן לאבחן איברים נוספים שנפגעו ממנה (כגון כליות). צילום רנטגן ובדיקת אולטראסאונד נותנות עדיות למצב הדלקת (האם הייתה קריעה של הרחם, מה רמת הפגיעה באיברים נוספים ועוד). אבחנה של דלקת רחם יכולה להיות קלה וברורה ביותר, ומצד שני לעיתים היא קשה ומאוד לא ברורה עד כדי הצורך להחליט לפתוח את הבטן על מנת לאבחן סופית (לפרוטומיה).
טיפול :
הטיפול המומלץ, והיעיל ביותר לאחר ייצוב המצב הקליני (נוזלים לוריד ואנטיביוטיקה), הינו כריתת רחם ושחלות (עיקור).
יש לנהוג בדלקת רחם כבמקרה חירום ולא להמתין עם הניתוח מחשש לקריעת הרחם ולזיהום חלל הבטן.
בכלבות\חתולות בודדות אשר ערכן הוא ברבייתן ( למשל זוכות בתחרויות ) ניתן לבדוק את האפשרות בטיפול רפואי ללא ניתוח (לעולם אינו מתבצע בחיה חולה מאוד): בעזרת טיפול הורמונלי (PGF) למשך 5-7 ימים, ניתן לפתוח את צוואר הרחם ובעזרת הורמון אחר לגרום לכיווצי רחם השופכים את המוגלה החוצה. אנטיביוטיקה במינונים גבוהים למשך תקופה ארוכה תגרום לירידה בזיהום, (אך אין לטפל בה בלבד), ואפשרות לעבר את הכלבה בייחום הבא. במידה וקיים עובר ברחם ניתן לראות את חיוניותו בעזרת אולטראסאונד.
יש לזכור:
א. הטיפול מסוכן ועלול להסתיים במות הכלבה\חתולה.
ב. יש לאשפז את החיה עקב טיפול זה לניטור ותמיכה תוך ורידית.
ג. הדלקת חוזרת בייחום הבא ( הבעיה היא הורמונלית!!!)
ד. הסיכוי לפוריות בכלבה\חתולה כזאת נמוך ביותר.
מניעה:
מומלץ על עיקור של כל הכלבות\החתולות שאינן משמשות לרבייה לפני גיל חצי שנה , ועיקור של כלבות \חתולות רבייה עם גמר תפקודן : דהיינו לאחר המלטת השגרים הרצויים.
לסיכום: יש לזכור כי הדלקת הנה מצב חירום מסכן חיים, ויש לפנות לוטרינר בהקדם האפשרי לזיהויה וטיפולה.
