כללי
אשך תמיר הינו אשך אשר אינו מצוי בשק האשכים. בעובר מתפתחים האשכים בחלל הבטן ובסמוך לכליה ומחוברים במיתר (גוברנקולום) אל שק האשכים. עם ההמלטה המיתר מתחיל להתקצר ובכך גורם לאשכים להכנס לתעלות האינגוונאליות המצויות במפשעה ולמצוא עצמם ביציאה מהתעלה- בשק האשכים. בכלבים ניתן למצוא את האשכים בשק כבר בגיל 2-3 שבועות ובחתולים בגיל חצי שנה. כשמיתר זה אינו מתפתח כהלכה עלולים האשכים להמצא במקומות אחרים מלבד השק כגון: בבטן, התעלה במפשעה או ממש בכניסה לשק עצמו.
תופעת אשך תמיר מועברת באופן גנטי (אחוז בכרומוזום X רצסיבי) ויכולה לקרות באשך בודד, בדרך כלל הימני או דו צדדית.
התופעה נפוצה יחסית בכלבים בעיקר בגזעים: יורקשייר טרייר, פומרניאן, פודל צרפתי, האסקי סיבירי, שנאוצר מיניאטורי, שלטי, צ'יוואוואה, רועה גרמני, דקל והגזעים הפחוסים, אך גם קיים במעורבים. האשכים המעורבים בתופעה נתונים לסיכון גבוה יותר של סרטן האשכים וסיבוב אשך.
בחתולים התופעה נדירה וקיימת בעיקר בחתולים פרסים. לרוב קשורה בעיה זו בחתולים, בעיות אחרות כגון: פריקת פיקה בברך, בעיות לב (Tetralogy of Fallot), ניוון של המוח, ניוון רגליים אחוריות ועוד.
אבחון
ניתן לאבחן את התופעה בבדיקה פיזיקאלית רגילה המתבצעת על ידי וטרינר. לעומת זאת, בין כלב/חתול מסורס לבין אלו להם שני אשכים תמירים, ניתן להבחין רק בעזרת בדיקת דם לרמות טסטוסטרון בדם.
טיפול
הסיכוי של כלב/חתול, אשר בגיל חודשיים עד 3 חודשים טרם נמצאו שני אשכיו בשק האשכים, להמצא תקין בעתיד- נמוכים מאד, אך בדרך כלל ממתינים עד גיל 6 חודשים בטרם מחליטים על המשך הטיפול. קיימת אופציה של טיפולים הורמונאליים בגיל צעיר, אך הטיפול הנפוץ והמומלץ ביותר הינו סירוס על ידי הסרתם של שני האשכים. הסרת שני האשכים מונעת את העברת התכונה לצאצאים חדשים וחשובה בעיקר במניעת סרטן האשכים או סיבובי אשך בעתיד. הסירוס מסובך יותר מניתוח סירוס רגיל, היות ובו מוסר אשך בודד או שניים שאינם בשק האשכים. במידה והאשך התמיר מצוי בתעלה שבמפשעה, מבוצע חתך מעליו והוא מוסר באופן רוטיני, בעוד כשהאשך המצוי בבטן יש צורך בניתוח הדורש פתיחת בטן והוצאתו.
פרוגנוזה
כלב אשר סורס ואין לו בעיות נוספות פרט גנטיות נוספות יחיה חיים מלאים ובריאים ככל כלב אחר.
